ניו קופל בע"מ נ' דירנדבך

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, שנוהלו בהליך של "סדר דין מהיר".

משכך פסק הדין יינתן בתמציתיות כמצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו וקראתי את סיכומיהם, החלטתי לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד, הכל בהתאם למפורט להן:

1.ביום 28/3/07 חתמו הצדדים על הסכם שכירות תפעולי של מכונית מסוג פורד פוקוס מ.ר.46-851-63 לתקופה של 36 חודשים.

2.בסעיף 6 להסכם נקבע כי הנתבע ישלם דמי השכירות עבור התקופה שבין מועד מסירת המכונית לבין תום החודש הקלנדארי ב- 1 לחודש הקלנדארי העוקב, וכי יתרת דמי השכירות תשולם ב- 1 לכל חודש קלנדארי ומראש. בנוסף נקבע כי הנתבע ימציא לחברת הליסינג הרשאה לחיוב חשבון בקשר עם כל התשלומים על פי הסכם השכירות. חברת הליסינג התחייבה מצידה להמציא לנתבע פירוט של כל הסכומים שבכוונתה לגבות 30 יום לפני ביצוע הגביה, למעט דמי שכירות אשר ייגבו ב- 1 לכל חודש קלנדארי באופן שוטף וללא כל התראה.

3.בסעיף 16.5 להסכם נקבע כי הפרת סעיף 6.2 (אי תשלום דמי השכירות) מהווה הפרה יסודית של ההסכם, המאפשר לחברת הליסינג לתפוס את כלי הרכב לאחר הודעה בכתב של 48 שעות מראש.

4.ביום 3/6/07 קיבל הנתבע את כלי הרכב לחזקתו. ביום 1/7/09 שלחה חברת הליסינג לנתבע חשבונית מס לתשלום עבור דמי השכירות לחודשים יוני - יולי 2007.

5.הנתבע ביטל את החיוב בגין דמי השכירות החודשיים, ובכך למעשה הפר את הסכם השכירות - הפרה יסודית.

6.ביום 4/7/07 פנה ב"כ חברת הליסינג אל הנתבע, באמצעות הפקס, ודרש כי יתקן את מעשי ההפרה בתוך 48 שעות, אחרת יבוטל ההסכם וחברת הליסינג תאסוף את הרכב. לאחר דין ודברים הסכימה חברת הליסינג להעניק לנתבע ארכה לתשלום דמי השכירות עד ליום 17/7/07, אך גם במועד זה לא שולם החוב.

7.ב"כ חברת הליסינג פנה אל הנתבע ביום 19/7/07 והודיע לו כי עליו לתקן את מעשי ההפרה עד ליום 22/7/07, אחרת יבוטל ההסכם וחברת הליסינג תאסוף את הרכב. במקביל נערכו עם הנתבע שיחות טלפוניות באמצעות מר יריב זילבר.

8.הנתבע לא שילם את חובו וביום 25/7/07 (בחלוף 6 ימים ממועד מכתב ההתראה השני ו- 3 שבועות ממועד בו הפר את ההסכם), תפסה חברת הליסינג את הרכב שבבעלותה.

9.הנתבע אינו חולק כי היה עליו לשלם את דמי השכירות ואינו מכחיש כי עשה שימוש ברכב. הנתבע אף מודה (סעיף 11 לכתב ההגנה) כי חברת הליסינג זכאית לקבל סך של 4,078 ₪ בגין דמי שכירות (עמוד 8 שורה 5 לפרוטוקול).

10.הנתבע ויתר על האפשרות שניתנה לו לחקור את הגב' דניאלה סלע מטעם חברת ההשכרה, ובכך למעשה קיבל את האמור בתצהירה כעובדות אשר אין לגביהן מחלוקת (פרוטוקול עמוד 1 שורות 15-25).

11.הוכח שחברת השכרות רכב שלמה (1987) בע"מ (להלן: "חברת ההשכרה") ממנה שכר הנתבע את כלי הרכב בטרם התקשר עם חברת הליסינג, הינה חברה נפרדת, עם הנהלה נפרדת, בעלי תפקידים שונים, משרדים שונים ועובדים שונים.

על אף שעניין זה הובהר לנתבע מספר רב של פעמים, המשיך הנתבע ליחס לחברת הליסינג את האחריות למעשיה של חברת ההשכרה וטען כי הסיבה לכך שהפר את הסכם השכירות עם חברת הליסינג נעוצה בפעולותיה של חברת ההשכרה (פרוטוקול עמוד 6 שורות 15-25).

12.בהתאם לסעיף 4.2.1 להסכם השכירות, התחייבה חברת הליסינג להעמיד לרשות הנתבע רכב גישור לשימושו, וזאת בתוך 7 ימים ממועד חתימתו על טופס הזמנה לרכב גישור. כמו כן, לפנים משורת הדין, אפשרה חברת הליסינג לנתבע לשלם בעבור רכב גישור מחיר זהה למחיר הליסינג.

13.במעמד החתימה על ההסכם, ביקש הנתבע מנציג חברת הליסינג כי יסייע לו לפנות אל חברת ההשכרה בכדי שהרכב המצוי ברשותו ישמש כרכב גישור. לאחר שנציג חברת הליסינג בירר עם חברת ההשכרה כי הדבר אפשרי, עדכן את הנתבע כי הפעולה מותנית בהגעתו לסניף חברת ההשכרה ולביצוע הליך של צ'ק אין.

14.הנתבע ביצע את צ'ק אין רק ביום 16/4/07. עד למועד זה שילם הנתבע את דמי השכירות לחברת ההשכרה, והחל ממועד זה נשלחו חשבוניות המס אל חברת הליסינג.

15.הנתבע מנסה להצדיק את סירובו לשלם לחברת הליסינג את דמי השכירות המגיעים לה בטענה שחברת ההשכרה גבתה ממנו סכום עודף של כ- 400 ₪, אלא שטענה זו סותרת את האמור בסעיף 14 לתצהיר עדות ראשית.